הגוף זוכר
בגוף, כל יום הוא יום הזיכרון.
הוא זוכר טראומות נפשיות שעברנו. הוא זוכר טראומות גופניות שעברנו. יש יאמרו שהוא זוכר גם דברים שעברו על הדורות הקודמים. הוא זוכר גם דברים טובים.
כדאי לבדוק ולברר ולהקשיב לזכרונות הגוף. ולשחרר את מה שמסכים להשתחרר.
כדאי כי איפה שיש שחרור יש תנועה ויש חיים ויש בריאות. כדאי כי איפה שיש כיווץ, אין תנועה, אין חיים ונוצרת מצוקה.
לדוגמא- פריצת דיסק בגב התחתון, ולאחר מספר שנים, 5, אפילו 10 שנים, צניחה של רקטום/רחם. למה? כי לפני ואחרי פריצת דיסק, אנשים מחזיקים משהו באגן, בגב, בבטן. ואחרי שנים של החזקה, משהו באיזור מתעייף ופשוט נופל.
ואז חושבים- נפל זה סימן לחולשה, צריך לחזק.
בעוד שבפועל, שוב ושוב ושוב אני רואה- נפל, זה סימן לתשישות. צריך קודם כל לשחרר. ולנוח.
אחרי שנקשיב למה שיושב שם, ונזהה את מה שמוחזק, ואחרי שנשחרר, ואחרי שיפתח מקום, ואחרי שניתן מנוחה, אז הדברים יחזרו למקומם, והחיזוק יבוא בקלות.
היכן אצלך בגוף יושבים זכרונות כואבים?
