לפני 20 שנה,
כמעט בגלגול קודם,
כשלמדתי פיזיקה באוניברסיטת תל אביב, קיבלתי מחברה את הספר "גדל אשר באך". בספר, או בשיחות שסביבו, נתקלתי לראשונה בטבעת מוביוס. זה יצור מוזר, שנראה כמו טבעת, שיש לה פנים וחוץ, אבל אם מתחילים לבחון אותה מקרוב, מסתבר שלא כך הוא. בעצם, יש לה צד אחד.
20 שנה אחרי, אני מטפלת בשיטת פאולה.
והטבעת הזו נגלית לי שוב ושוב בקליניקה, אל מול עיני המשתאות והנרגשות.
בקליניקה זה הגוף-נפש, שיכול לבלבל ולהראות כמו שני פנים שונים. אבל כשמתחילים לבחון את העניין מקרוב, מסתבר שלא כך הוא, בעצם, זה בדיוק אות הדבר.
המעברים החלקים והיפים בין תחושות הגוף, לרגשות, למחשבות וחוזר חלילה, נגלים שוב ושוב, אצל מי שעוצר רגע, להקשיב למה שקורה בגוף שלו, בזמן התרגול שלנו. ככה אנחנו בנויים.
שיטת פאולה היא אחת מהשיטות שמבינות את זה, ומביאות זאת לידי ביטוי בתהליך הריפוי.
לפעמים, כל העבודה שלי מסתכמת בלהציע לאדם, לעודד אותו, להרשות לו, להיות אתו שם, בזמן שהוא בודק את הטבעת הזו, ומגלה, שבעצם יש לה צד אחד..
עוד קריאה על טבעת מוביוס: