עקמת, פגיעה בעצב הפנים, שיקום נשימתי, בקע מפשעתי, מחלות נוירולוגיות, צניחת אברי רצפת האגן (למניעת ניתוח ולשיקום מניתוח שלא הצליח), בריחת שתן, הפרדות בטנית, שיקום מטחורים, קוליטיס,
אלו הן חלק מהסיבות שהביאו א-נשים לשיעורים אצלי בשבועות האחרונים.
בשיטת פאולה אין פרוטוקול המגדיר מה לעשות עם כל מצב. אנחנו נותנות תרגיל, התרגיל מפעיל משהו בגוף, ואנחנו עובדות מול ועם התגובה של הגוף.
לכן, מצד אחד כל שיעור הוא שונה, ומצד שני, אותו התרגיל יכול להועיל לבעיות שונות לחלוטין.
אני מתבוננת בגוף ושואלת את עצמי מה קורה? מה מנסה לקרות? לפעמים אני אתערב כדי לעזור למה שרוצה לקרות, אבל יותר ויותר אני רואה, שכשאני מתאזרת בסבלנות, הגוף מוצא את הדרך שלו למחוז חפצו.
לפעמים אני חושבת שכל הדרכים מובילות לנשימה. ותמיד אני מלאת פליאה ויראת כבוד, אל מול הגוף והנפש וכוחות החיים והבריאות שפועמים בהם, גם במצבים ירודים.
בתמונה: פליאה של בני הצעיר בביקור באקווריום בירושלים.
