מה זה אומר בעצם? להקשיב לגוף? ובשביל מה לעזאזל?
הרי זה טכני, כאן יש הפרדות צריך לקרב ולחזק. כאן יש צניחה, אז צריך להרים ולחזק. כאן יש עקמת, צריך למתוח וליישר. פה יש כיווץ, צריך לפתוח ולשחרר.
כל זה נכון, אבל זה הרבה פעמים לא עובד. והסיבה שזה לא עובד, היא שזה לא כל הסיפור. זה חלק מהסיפור. אבל יש עוד חלקים לסיפור.
כשמקשיבים לגוף, מגלים את שאר הסיפור. כשהסיפור מתגלה, הגוף יכול לשחרר אותו. כשהסיפור משתחרר, אפשר להביא ריפוי.
כמו לידה, כמו מוות, כמו החיים, התהליך הזה מפתיע בכל פעם מחדש.
בתמונה: דותן לקח את הילדים לצפות בתחנת החלל הבינלאומית החולפת מעלינו בשמי הלילה. זו התמונה שהם צילמו
